בית הדין הרבני בנתניה הורה לאחרונה על אישה לבצע ברית מילה לבנה בן השנה, זאת חרף התנגדותה הנחרצת של האישה לעשות כן ורצונה להותירו ערל.
בקשה זו הוגשה באמצעות האב, כנגד האם, במסגרת הליך גירושין בין השניים, אשר לפיה ביקש האב לקיים ברית לבנו בן השנה זאת אף על פי שהאם מונעת את עריכת הברית, בניגוד לרצונו ולהחלטות קודמות אשר ניתנו על ידי בית הדין הרבני.
במסגרת תגובתה טענה האם לכך, כי לבית הדין הרבני אין כל סמכות לדון בנושא זה ובוודאי שלא לחייבה לבצע ברית לבנה שכן, המדובר בעריכת ניתוח רפואי אשר הינו בעל סיכון רב, וכי בהתאם לסעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מתן הוראות ונקיטת אמצעים רפואיים לקטינים מסור לבית המשפט לענייני משפחה בלבד, ולא לבית הדין הרבני.
סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע, כי:
סמכות כללית לאמצעי שמירה
68. (א) בית־המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא־כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, של פסול־דין ושל חסוי, אם על ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס־ לדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית־המשפט לעשות, אם הקטין, פסול־הדין או החסוי פנה אליו בעצמו.
(ב) היתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית־המשפט אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, פסול הדין או החסוי.
בהתאם לחוק, לו טוענת האם, המדובר בקטין שאין לו אפוטרופוס ולצורך שמירת זכויותיו או לשם ביצוע ניתוח או טיפול רפואי אחר, דרוש למנות לו אפוטרופוס או להורות עליו בהחלטה שיפוטית לאחר קבלת חוות דעת רפואית.
אולם, במקרה דנן לקטין קיימים שני אפוטרופוסים, הוריו שהינם האפוטרופוסים הטבעיים שלו, ומשכך הסעיף לו טוענת האם אינו חל במקרה דנן.
בית הדין הרבני קובע, כי במקרה שלפנינו הסעיפים הרלוונטיים בחוק דווקא הינם סעיפים 18–19 הקובעים:
“שיתוף בין ההורים
18. בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לעניין מסוים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לו הוכח היפוכו של דבר. בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו.
הכרעת בית המשפט
19. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית־המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית־המשפט, ובית־המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון.
כלומר, כאשר קיימת מחלוקת בין שני ההורים בנושא שהוא תחת אחריותם כאפוטרופוסים של הקטין – הדבר יבוא להכרעתו של בית המשפט. עריכת טיפול רפואי או ניתוח הוא בכלל האמור.
עוד קובע חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כי אכן הסמכות להכריע בהתאם לחוק נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, אולם יחד עם זאת החוק אינו גורע מסמכותו של בית הדין הרבני ליתן החלטותיו במסגרת הליכי נישואין וגירושין, כפי שעשה במקרה זה. בית הדין חוזר ואומר, כי מאחר וכל עניין הקשור לקשר הנישואין ניתן לכרוך לתביעת הגירושין, קל וחומר שגם נושא כל כך עקרוני כמו עריכת ברית מילה לילד המשותף, ניתן יהיה לכרוך אותו בתביעת הגירושין, זאת בניגוד לטענת האם.
כמו כן, בית הדין הרבני מדגיש, כי מאחר והמדובר בפעולה כירורגית פשוטה הנערכת לכל תינוק יהודי בן שמונה ימים, בכל העולם, זה אלפי שנים ומכיוון שבמקרה שלפנינו מדובר בתינוק בן שנה עם התפתחות ומשקל תקינים ואיננו ידוע כבעל חולי, אין כל מניעה לערוך הברית, בייחוד לאור העובדה, כי האם לא המציאה כל אסמכתא או ראיה של ממש בדבר סכנה העלולה להיגרם לקטין במידה ותיערך לו ברית מילה.
בנוסף מציין בית הדין הרבני, כי ברית מילה הינה פעולה סטנדרטית כאמור, ומשכך כאשר אחד מההורים דורש זאת, אין הצד השני יכול לעכב בידו אלא לאחר שיוכח שהדבר מסוכן מבחינה רפואית, עניין אשר כאמור לא הוכח במקרה דנן.
לאור האמור לעיל בית הדין הרבני דוחה את טענותיה של האישה ומורה על עריכת ברית מילה לבנה. בהתאם לכך, בית הדין הרבני מחייב האם להגיש לבית הדין תצהיר חתום על ידה, המאשר עריכת הברית כנדרש.
פסק הדין ניתן ביום 29.10.13.
נכתב ע”י טל מירון עו”ד ומגשרת | מירון סלמן משרד עורכי דין
