חזקת הגיל הרך – מגמות ושינויים

בעבר, חזקת הגיל הרך קבעה שהמשמורת על ילדים מתחת לגיל שש, תימסר לאם, אלא אם בנסיבות המקרה הגיע בית המשפט למסקנה, כי יש לנהוג אחרת. בפועל, במרבית המקרים פסקו בתי המשפט משמורת מלאה לאם, ללא בחינה דקדקנית של טובת הקטין.

כיום, בעקבות הצעת חוק חדשה, מדובר על צמצום חזקת הגיל הרך עד גיל שנתיים, קרי רק באותם מקרים שהקטין הינו מתחת לגיל שנתיים תועבר המשמורת לאם ובכפוף לכך שהינה כשירה ומתאימה לגדלו.

חזקת הגיל הרך – שינוי מגמה

מאז אמצע המאה 20, על רקע מגמות אידאולוגיות של שוויון בין המינים ויציאה מוגברת של נשים לעבודה, ירדה קרנה של חזקת הגיל הרך בעולם. במדינות שונות הוחלפה דוקטרינת הגיל הרך בדוקטרינות ניטרליות של בחינת טובת הילד כל מקרה לגופו Best interest of the child.

כיום, במדינות מערביות רבות, בוטלה חזקת הגיל הרך ובחלקן קיימת העדפה ברורה של משמורת משותפת. בבריטניה, למשל, רשאי בית משפט להעדיף משמורת של האם, אך זהו רק שיקול אחד במכלול השיקולים של טובת הילד. בדנמרק, משנת 2007, ברירת המחדל היא משמורת משותפת ואפשר לסטות ממנה רק מטעמים מיוחדים.

ביטול חזקת הגיל הרך – ועדת שניט והמלצותיה

בישראל, הוגשו בשנים האחרונות מספר הצעות חוק פרטיות אשר שמו להן למטרה לבטל את חזקת הגיל הרך. עוד בשנת 2000 פסק בית המשפט העליון שאין להמעיט באחריות השווה של ההורים כלפי ילדיהם המתחייבת מן השוויון בין איש לאישה וממציאות החיים במשפחה המודרנית.

בעקבות הפסיקה, מונתה ועדה בראשות פרופ’ שניט, בשנת 2001 לבחון את ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין ולהגיש המלצותיה בדבר חזקת הגיל הרך.

במסגרת המלצותיה של ועדת שניט ועל פי רוב חבריה, הוצע לבטל את חזקת הגיל הרך מתוך הנחה לפיה התפתחותו התקינה של הילד תלויה משמעותית בקיומו של קשר סדיר וישיר בין הילד לשני הוריו. לאור זאת מתבקשת המסקנה שחזקת הגיל הרך אינה עולה תמיד בקנה אחד עם עקרון טובת הילד המעוגן בסעיף 8 לאמנת האו”ם לזכויות הילד, אמנה המעניקה לילדים מעמד כנושאי זכויות עצמאיים בחברה ובמשפחה.

בסופו של יום, התקשו חברי הוועד להגיע להסכמה מלאה בסוגיית ביטול חזקת הגיל הרך וקביעת הסדרי הורות על ידי בית המשפט.

חזקת הגיל הרך – סיכום

המצדדים בביטול החזקה רואים בקיומה פגיעה בזכותם הבסיסית של ילדים לקשר משמעותי עם אביהם. החזקה לדידם, מבטאת נורמה חברתית מגדרית, ולפיה האחריות המרכזית לגידול הילדים מוטלת על האם, מה גם שקיום החזקה כברירת מחדל של בתי המשפט, פוגעת בסיכוי לגבש הסכם משותף בין ההורים. בניגוד לעמדה זו, הסתבר שכפיית המשמורת המשותפת על הורים מסוכסכים מגבירה את ההתדיינות המשפטית ביניהם שבעטיה נגרם נזק ממשי לילדים. זאת ועוד, במקרה ששני ההורים כשירים, מומחים מתחום מדעי ההתנהגות מתקשים להציג כלים אובייקטיביים המאפשרים לקבוע בוודאות עדיפות לצד זה או אחר. מחקרים מראים כי בארצות בהן בוטלה החזקה נמצא שבמקרים רבים שופטים מעדיפים להעניק משמורת דווקא לאימהות.

כיום, לאור הצעת החוק האחרונה שהוגשה, מדובר על צמצום חזקת הגיל הרך – עד גיל שנתיים בלבד.

נכתב ע”י טל מירון | מירון סלמן משרד עורכי דין