תמצית עובדות פסק הדין:
הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית משנת 1997. המבקש גרוש, בן 64. המשיבה אלמנה, בת 76.
בין הצדדים נחתמו שני הסכמים: הסכם ראשון נחתם ביום 1.6.1999, ובו הוסדרה זכות המגורים של המבקש בדירת המשיבה. הסכם שני נחתם ביום 17.1.2007 אשר הוכתר בכותרת: "הסכם יחסי ממון-הפרדת נכסים מלאה" ואושר על ידי נוטריון. במסגרת ההסכם הצהירו הצדדים, על כוונתם להמשיך ולקיים חיים זוגיים מלאים כיחידה משפחתית אחת, בצד הפרדת בעלות בנכסיהם.
טענות המבקש:
המבקש, אשר הכיר המשיבה לאחר מערכת נישואיו שכשלה, חי עימה כזוג לכל דבר ועניין כ-15 שנים. המבקש לא עבד במהלך הקשר הזוגי והמשיבה שימשה כמפרנסת היחידה ואף כיסתה את כל הוצאותיו לרבות כלכלה, ביגוד, טלפון נייד והוצאות אישיות נוספות. יתרה מכך המשיבה נהגה לבקר את ילדיה המתגוררים מחוץ לארץ ובזמן ששהתה מחוץ לארץ הותירה לרשותו של המבקש את כרטיס האשראי שלה לשימושו האישי. המבקש עוד ציין כי לא היו לו כל הכנסות במשך 15 השנים בהם היו בני הזוג יחד וגם היום אין לו כל הכנסה היות והיה סמוך על שולחנה של המשיבה.
טענות המשיבה:
המבקש הינו "נוכל ממוקצע", העוסק דרך קבע במשחקי קלפים והימורים.עוד ציינה המשיבה כי המבקש הורשע בעבירות מס שונות ואף חייב כסף לנושים רבים. המבקשת טענה כי המבקש בהחלט כשיר לחזור לשוק העבודה ולפרנס את עצמו.המשיבה טענה לאורך כל ההליך כי המבקש "הכין את הקרקע" במשך כל חייהם המשותפים על מנת שבסופו של דבר יזכה להינות מהונה האישי. בנוסף טענה המשיבה כי על פי הוראות ההסכם אין כוונת שיתוף בנכסים ומשכך הסתמכותו של המבקש על פרנסתה של המשיבה נעדר כל בסיס.
החלטת כבוד בית המשפט:
כידוע לידועים בציבור אין כל זכות חוקית למזונות אלא אם קיים ביניהם הסכם הקובע אחרת במפורש או מכללא. העקרונות החלים בפסיקה ובספרות המשפטית בנוגע לידועית בציבור חלים באופן הדדי על שני בני הזוג וללא כל הבדל מגדרי. מבחן הנסיבות הוא שילמד האם באותה מערכת זוגית, התקיימה תלות כלכלית שיצרה הסתמכות, שמשמעה מחוייבות משתמעת של הצד שכנגד לכלכל את הצד האחר.
בית המשפט יבחן את דפוס היחסים הספציפיים שלפניו בהתאם למספר קריטריונים:
1. מידת התלות ההדדית בין בני הזוג.
2. ההסתמכות על המשך קיומה של מערכת היחסים.
3. מימד הזמן.
4. הולדת ילדים.
הרשימה דנן איננה רשימה סגורה. בהתאם לכל הקריטריונים הללו יקבע האם יש מקום לחיוב במזונות, גדר החיוב ומשכו.
בית המשפט ציין כי מאחר והמבקש חסר כל, שקוע בחובות כבדים ומצבו הכלכלי היה דומה עת נרקם הקשר בין הצדדים, לפני כ- 15 שנים יש מקום לפסיקת מזונות לטובתו.בית המשפט הנכבד חוזר ומדגיש כי פסיקת מזונות זמניים בשלב זה נועדה להמשיך ולאפשר קיומו של המבקש, שלאורך שנות החיים המשותפות תלוי היה למחייתו במשיבה וחיוב המשיבה בתשלום כאמור הינו לשם הבטחת אמצעי קיום עבורו. במקרה דנן המבקש היה סמוך על שולחנה של המשיבה, התגורר בביתה והתקיים מהכנסותיה ומשכך יש מקום בפסיקת מזונות לטובתו.